בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים. צְרִיכָה שְׁנֵי עִדִּים עַל כָּל תַּשְׁמִישׁ וְתַשְׁמִישׁ אוֹ תְשַׁמֵּשׁ לְאוֹר הַנֵּר. וְלֹא כֵן תַּנֵּי. הַמְשַׁמֵּשׁ מִיטָּתוֹ לְאוֹר הַנֵּר הֲרֵי זֶה מְגוּנֶּה. כֵּינִי מַתְנִיתָא. תְּשַׁמֵּשׁ וְתִבְדּוֹק לְאוֹר הַנֵּר. רִבִּי זְעִירָה רַב חִייָה בַּר אַשִּׁי בְשֵׁם רַב. שִׁימְּשָׁה בְעִד אֲסוּרָה לְבֵיתָה. אָמַר רִבִּי זְעִירָא. בְּשָׁעָה שֶׁהוֹכִיחָהּ קַייָם מוּתֶּרֶת וּבְשָׁעָה שֶׁאֵין הוֹכִיחָהּ קַייָם לֹא כָל שֶׁכֵּן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. תַּמָּן אַתְּ יָכוֹל לַעֲמוֹד עָלָיו. בְּרַם הָכָא אֵין אַתְּ יָכוֹל לַעֲמוֹד עָלָיו.
Pnei Moshe (non traduit)
בשעה שהוכיחה קיים. כגון במתני' דאמרינן תשמש כל הלילה ולמחר תעיין בהם ואע''פ שהוכיחה והוא העד לפנינו משמשת לכתחילה ובשעה שאבדה העד ואין הוכיחה קיים לכ''ש שנסמוך על חזקת טהרה:
אמר ר' יוסי. אדרבה איפכא מסתברא תמן במתני' את יכול לעמוד על העד למחר והלכך סומכת עליו ברם הכא שאבד ואין את יכול לעמוד עליו והלכך אסורה לביתה עד שתבדוק:
ב''ש וכו'. ולא כן תני המשמש מטתו וכו' כיני מתניתא אימא הכי תשמש ותבדק לעדים באור הנר:
שימשה בעד אסורה לביתה. כלומר אם אבדה העד ולא בדקה בו אסורה לביתה:
הלכה: אַבָּא בַּר יִרְמְיָה כַּהֲנָא בְשֵׁם שְׁמוּאֵל. כָּל אִשָּׁה שֶׁאֵין לָהּ וֶוסֶת אֲסוּרָה לְבֵיתָהּ עַד שֶׁתִּבְדּוֹק. וְהָתַנִּינָן. כָּל הַנָּשִׁים בְּחֶזְקַת טַהֲרָה לְבַעֲלֵיהֶן. פָּתַר לָהּ. בַּבָּאִין מִן הַדֶּרֶךְ. וְהָתַנִּנָן. הַבָּאִין מִן הַדֶּרֶךְ נְשֵׁיהֶם לָהֶם בְּחֶזְקַת טַהֲרָה. אָמַר רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה. תִּיפְתָּר שֶׁבָּא וּמְצָאָהּ עֵירָה. וְהָתַנֵּי. בֵּין שֶׁמְּצָאָהּ עֵירָה בֵּין צָאָהּ יְשֵׁינָה. אָמַר רִבִּי בָּא. תִּיפְתָּר שֶׁהִנִּיחָהּ 7b בְּחֶזְקַת טְהֹרָה. כַּמָּה עוֹנָה נוֹתְנִין לָהּ. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. נוֹתְנִין לָהּ עוֹ‌ָה בֵי‌וֹ‌‌נִית שְׁלֹשִׁים יוֹם. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. שׁוֹנֶ אֲפִילוּ לְאַחַר שָׁלֹשׁ שָׁנִים מוּתָּר. וּבִלְבַד בְּאִשָּׁה שֶׁיֵּשׁ לָהּ וֶוסֶת. אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ. וְהִיא שֶׁשָּׁהָת אַחַר וַוסְתָּהּ שִׁבְעַת יָמַים. וְחָשׁ לוֹמַר. שֶׁמָּא לֹא טָֽבְלָה. אָמַר רִבִּי חֲנִינָה. זֹאת אוֹמֶרֶת שֶׁאָסוּר לְאִשָּׁה לִשְׁהוֹת בְּטוּמְאָתָהּ. שְׁמוּאֵל בַּר אַבָּא בָעֵי. אֲפִילוּ דָבָר בָּרִיא שֶׁיָּֽלְדָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. כָּךְ אָנוּ אוֹמְרִים. אֲפִילוּ נִטְמֵאת. אֶלָּא כִּיוָן שֶׁיָּֽלְדָה בָֽטְלָה חֶזְקָתָהּ. אַף הָכָא. כִּיוָן שֶׁטִּימְאָת בָֽטְלָה חֶזְקָתָהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
אלא כן אנן קיימין. לפרש המתני' בשנמצא מפתח עלייה ולחוץ דבהא איכא לספוקי שמא מן העלייה ושמא מן החדר בא ולפיכך ספק טמא הוא:
גמ' כיני מתניתא דם החדר טמא ודם העליה טהור. לפי שלא הוזכר בנוסחת המשנה בהדיא מדם העלייה לפיכך אמרו דהכי צריכין למיתני:
החדר לפנים וכו'. כדפרישית במתני':
מתניתא בשנמצא. אם הא דקתני נמצא בפרוזדור ספיקו טמא בשנמצא מן הנקב העלייה ולפנים לצד החדר:
א''ל אם בשנמצא. שם לא שייך למיתני ספקו טמא שהרי כודאי הוא שבא מן החדר דאלו מן העלייה מחוץ לנקב העליה הוה משתכח:
מיליהון דרבנן. דלקמן פליגין על פירושא דרב הונא למתני':
ג' הן שהן בספק ועשו אותן. חכמים כטומאה ודאית:
המפלת יד חתוכה. דאמרינן בפרק דלקמן דטמאה לידה ואין חוששין שלא לתת לה ימי טוהר דשמא מגוף אטום הוא ואינו ולד דהלך אחר רוב נשים דולד מעליא ילדן אלמא כודאי מחשבינן מדיהבינן לה ימי טוהר:
שיליא. דתנן בפ' דלקמן שליא בבית הבית טמא אע''פ שאין הולד נראה בבית לפי שרוב שליות אינן בלא ולד אלמא כטומאה ודאית היא:
ודם הנמצא בפרוזדור. דמתני':
ומה אנן קיימין. בפירושא דמתני' לר' יוחנן:
אם בשנמצא מפתח עלייה ולפנים. אמאי קאמר שהוא בספק ועשו אותו כודאי הרי בודאי הוא שבא מן החדר אלא ע''כ כן אנן קיימינן שנמצא מפתח עליי' ולחוץ והלכך קרי לי' ספק וקא' דעשו אותו כודאי ופליגא דרב הונא:
תנינן כמה ספיקות. שעשו אותן כודאי ואת אמר הכין שלשה הן ותו לא האיכא תשע צפרדעין ושרץ אחד ביניהן ונגע באחד מהן ואינו יודע באיזה מהן נגע אם ברה''י הוא ספקו טמא:
א''ל מה דאמר ר' יוחנן. שלשה הן בטומאת אשה קאמר:
גמ' אסורה לביתה עד שעה שתבדוק. מכיון שאין לה וסת קבוע חיישינן:
פתר לה. להא דאמר שמואל דצריכה שתבדוק בבאין בעליהן מן הדרך תנינן:
והתנינן. דגם הבאין מן הדרך נשיהן בחזקת טהרה:
תיפתר. להא דשמואל שבא ומצאה עירה. והלכך צריכה היא שתבדוק ומתני' במצאה ישינה ולא הטריחוהו להקיצה ושתבדוק:
והתני בין שמצאה עירה בין שמצאה ישינה. בחזקת טהרה הן:
תיפתר שהניחה בחזקת טהרה. והא דשמואל שלא הניחה בחזקת טהרה ואם היה לה וסת היה מחשב וסתה ובא עליה והכא שאין לה וסת צריכה שתבדוק:
ר' שמעון בן לקיש אמר וכו'. כדלעיל בפ''ק הל' ה':
כמה עונה נותנין לה. באשה שיש לה וסת דקאמרת דבעלה מחשב ימי וסתה וכמה היא עונת וסת שנותנין לה:
אלא. ודאי כיון שילדה בטלה חזקתה ואף הכא נמי כיון שנטמאת בודאי בטלה חזקתה ולא קאמר ר' יוחנן אלא בספק נטמאת או לא דאז מוקמינן לה אחזקת טהרה דאם נטמאת מסתמא טבלה:
כך אנו אומרים. בתמיה וכי כך אנו אומרים אפי' נטמאת בודאי דמחזקינן לה בחזקת שטבלה הא הך טבילה ספק היא והטומאה בודאי ואין ספק מוציא מידי ודאי:
אפי' דבר בריא שילדה. אם אמר ר' יוחנן אפי' אם ילדה בתוך הזמן דנמי מוקמינן לה בסתמא בחזקת שטהרה מטומאתה:
זאת אומרת שאסור לאשה לשהות בטומאתה. אע''פ שאין בעלה בעיר צריכה היא שתטבול בזמנה:
וחש לומר שמא לא טבלה. כיון דאין בעלה בעיר דילמא אכתי לא טבלה:
והוא ששהתה אחר וסתה ז' ימים. בכדי שתוכל לטבול:
שונה אני אפי' לאחר ג' שנים. ששהא בדרך מחשב ימי וסתה ובא עליה ובלבד באשה שיש לה וסת:
משנה: מָשָׁל מָֽשְׁלוּ חֲכָמִים בָּאִשָּׁה. הַחֶדֶר וְהַפְּרוֹזֳדוֹד וְהָעֲלִייָה. דַּם הַחֶדֶר טְמֵאִים. נִמְצָא בַפְּרוֹזֳדוֹד סְפֵיקוֹ טָמֵא מִפְּנֵי שֶׁחֶזְקָתוֹ מִן הַמָּקוֹר.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' החדר והפרוזדור והעליה. כדמפרש בגמ' החדר הוא מבפנים והוא הנקרא מקור שדם נידה וזיבה יוצא ממנו והפרוזדור הוא מבחוץ לפניה והעליה היא נתונה על שתיהן על החדר ועל חצי הפרוזדור ונקב יש בין עליה לפרוזדור ונקרא לול ופעמים יורד דם מן העליה לפרוזדור דרך הלול וכותלי הרחם הן למטה באמצע פרוזדור שהוא המקום שהשמש דש בו ונקרא צואר הרחם ודרך שם דמים יוצאין לחוץ לשער הרחם:
דם החדר טמא. שהוא דם המקור:
נמצא בפרוזדור ספיקו טמא. אם נמצא בפרוזדור מן הלול ולפנים מחשבינן ליה כודאי לפי שחזקתו שהוא מן החדר וחייבין עליו על ביאת המקדש ושורפין עליו תרומה שרוב דמים הנמצאים כאן מן החדר הן ואם נמצא מן הלול ולחוץ יש כאן ספק שמא מן העליה בא דרך הלול ודם עליה טהור הוא וספק שמא מן החדר בא והלכך אין כאן טומאה ודאית לחייב על ביאת המקדש ולשרוף את התרומה אלא טומאה בספק היא לתלות:
הלכה: מָשָׁל מָֽשְׁלוּ חֲכָמִים בָּאִשָּׁה כול'. כֵּינִי מַתְנִיתָא. דַּם הַחֶדֶר טָמֵא וְדַם עֲלִייָה טָהוֹר. רַב יְהוּדָה בְשֵׁם שְׁמוּאֵל. הַחֶדֶר לִפְנִים מִן הַפְּרוֹזֳדוֹד וְהָעֲלִייָה נְתוּנָה עַל גַּבֵי הַחֶדֶר עַד חֲצִי הַפְּרוֹזֳדוֹד וּפִיתְחָהּ שֶׁלָּעֲלִייָה פָּתוּחַ לִפְרוֹזֳדוֹד. רַב נַחְמָן בַּר רַב יִצְחָק שָׁאַל לְרַב חוּנָא. מַתְנִיתָא בְּשֶׁנִּמְצָא מִפֶּתַח הָעֲלִייָה וְלִפְנִים. אָמַר לֵיהּ. אִם בְּשֶׁנִּמְצָא מִפֶּתַח הָעֲלִייָה וְלִפְנִים בְּוַדַּאי הִיא. אֶלָּא כֵן אֲנָן קַייָמִין. בְּשֶׁנִּמְצָא מִפֶּתַח הָעֲלִייָה וְלַחוּץ. מִילֵּיהוּן דְּרַבָנִן פְּלִיגִין. דָּמַר רִבִּי יוֹחָנָן. שְׁלֹשָׁה הֵן שֶׁהֵן כְּסָפֵק וְעָשׂוּ אוֹתָן כְּוַדַּאי. וְאֵילּוּ הֵן. הַמַּפֶּלֶת יָד חֲתוּכָה וְרֶגֶל חֲתוּכָה. וְשִׁילְיָא. וְדָם הַנִּמְצָא בִפְרוֹזֳדוֹד. מָה אֲנָן קַייָמִין. אִם בְּשֶׁנִּמְצָא מִפֶּתַח הָעֲלִייָה וְלִפְנִים כְּוַדַּאי הִיא. אֶלָּא כֵן אֲנָן קַייָמִין. בְּשֶׁנְּמְצָא מִפֶּתַח הָעֲלִייָה וְלַחוּץ. רִבִּי אָבָא בְּרֵיהּ דְּרִבִּי פַּפַּי בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי. תַּנִינָן כַּמָּה סְפִיקוֹת וְאַתְּ אָמַר הָכֵין. אָמַר לֵיהּ מַה דָמַר רִבִּי יוֹחָנָן בְּאִשָּׁה.
Pnei Moshe (non traduit)
אלא כן אנן קיימין. לפרש המתני' בשנמצא מפתח עלייה ולחוץ דבהא איכא לספוקי שמא מן העלייה ושמא מן החדר בא ולפיכך ספק טמא הוא:
גמ' כיני מתניתא דם החדר טמא ודם העליה טהור. לפי שלא הוזכר בנוסחת המשנה בהדיא מדם העלייה לפיכך אמרו דהכי צריכין למיתני:
החדר לפנים וכו'. כדפרישית במתני':
מתניתא בשנמצא. אם הא דקתני נמצא בפרוזדור ספיקו טמא בשנמצא מן הנקב העלייה ולפנים לצד החדר:
א''ל אם בשנמצא. שם לא שייך למיתני ספקו טמא שהרי כודאי הוא שבא מן החדר דאלו מן העלייה מחוץ לנקב העליה הוה משתכח:
מיליהון דרבנן. דלקמן פליגין על פירושא דרב הונא למתני':
ג' הן שהן בספק ועשו אותן. חכמים כטומאה ודאית:
המפלת יד חתוכה. דאמרינן בפרק דלקמן דטמאה לידה ואין חוששין שלא לתת לה ימי טוהר דשמא מגוף אטום הוא ואינו ולד דהלך אחר רוב נשים דולד מעליא ילדן אלמא כודאי מחשבינן מדיהבינן לה ימי טוהר:
שיליא. דתנן בפ' דלקמן שליא בבית הבית טמא אע''פ שאין הולד נראה בבית לפי שרוב שליות אינן בלא ולד אלמא כטומאה ודאית היא:
ודם הנמצא בפרוזדור. דמתני':
ומה אנן קיימין. בפירושא דמתני' לר' יוחנן:
אם בשנמצא מפתח עלייה ולפנים. אמאי קאמר שהוא בספק ועשו אותו כודאי הרי בודאי הוא שבא מן החדר אלא ע''כ כן אנן קיימינן שנמצא מפתח עליי' ולחוץ והלכך קרי לי' ספק וקא' דעשו אותו כודאי ופליגא דרב הונא:
תנינן כמה ספיקות. שעשו אותן כודאי ואת אמר הכין שלשה הן ותו לא האיכא תשע צפרדעין ושרץ אחד ביניהן ונגע באחד מהן ואינו יודע באיזה מהן נגע אם ברה''י הוא ספקו טמא:
א''ל מה דאמר ר' יוחנן. שלשה הן בטומאת אשה קאמר:
גמ' אסורה לביתה עד שעה שתבדוק. מכיון שאין לה וסת קבוע חיישינן:
פתר לה. להא דאמר שמואל דצריכה שתבדוק בבאין בעליהן מן הדרך תנינן:
והתנינן. דגם הבאין מן הדרך נשיהן בחזקת טהרה:
תיפתר. להא דשמואל שבא ומצאה עירה. והלכך צריכה היא שתבדוק ומתני' במצאה ישינה ולא הטריחוהו להקיצה ושתבדוק:
והתני בין שמצאה עירה בין שמצאה ישינה. בחזקת טהרה הן:
תיפתר שהניחה בחזקת טהרה. והא דשמואל שלא הניחה בחזקת טהרה ואם היה לה וסת היה מחשב וסתה ובא עליה והכא שאין לה וסת צריכה שתבדוק:
ר' שמעון בן לקיש אמר וכו'. כדלעיל בפ''ק הל' ה':
כמה עונה נותנין לה. באשה שיש לה וסת דקאמרת דבעלה מחשב ימי וסתה וכמה היא עונת וסת שנותנין לה:
אלא. ודאי כיון שילדה בטלה חזקתה ואף הכא נמי כיון שנטמאת בודאי בטלה חזקתה ולא קאמר ר' יוחנן אלא בספק נטמאת או לא דאז מוקמינן לה אחזקת טהרה דאם נטמאת מסתמא טבלה:
כך אנו אומרים. בתמיה וכי כך אנו אומרים אפי' נטמאת בודאי דמחזקינן לה בחזקת שטבלה הא הך טבילה ספק היא והטומאה בודאי ואין ספק מוציא מידי ודאי:
אפי' דבר בריא שילדה. אם אמר ר' יוחנן אפי' אם ילדה בתוך הזמן דנמי מוקמינן לה בסתמא בחזקת שטהרה מטומאתה:
זאת אומרת שאסור לאשה לשהות בטומאתה. אע''פ שאין בעלה בעיר צריכה היא שתטבול בזמנה:
וחש לומר שמא לא טבלה. כיון דאין בעלה בעיר דילמא אכתי לא טבלה:
והוא ששהתה אחר וסתה ז' ימים. בכדי שתוכל לטבול:
שונה אני אפי' לאחר ג' שנים. ששהא בדרך מחשב ימי וסתה ובא עליה ובלבד באשה שיש לה וסת:
משנה: אֵי זֶהוּ הָאָדוֹם כְּדַם הַמַּכָּה. הַשָּׁחוֹר כְּחֶרֶת. דִּיהֵא מִיכֵּן טָהוֹר. וּכְקֶרֶן כַּרְכּוֹם כַּבָּרוּר שֶׁבּוֹ. וּכְמֵימֵי אֲדָמָה מִבִּקְעַת בֵּית כֶּרֶם וּמֵצִיף מַיִם. וְכַמֶּזֶג שְׁנֵי חֲלָקִים מַיִם וְאֶחָד יַיִן מִן הַיַּיִן הַשָּׁרוֹנִי.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' כדם המכה. כדם תחלת הכאה של סכין בשחיטה א''נ כדם תחלה של הקזה שהוא אדום הרבה:
שחור כחרת. של דיו היבש והוא כעין שיש בשולי הכלי שהוא שחור הרבה ולא כמראה הדיו שמלמעלה שהוא קלוש ואינו שחור כל כך:
דיהא מכאן. שנדהא מראיתו ואינו שחור כל כך טהור וה''ה לכל דמים טמאין דבכולהו עמוק מכאן טמא דיהא מכאן טהור חוץ מן המזוג דבין עמוק ובין דיהא טהור:
כברור שיש בו. העלין הברורין במראה אדמומית יותר מחבריהן ושלש שורות של שלש שלש עלין יש בכרכום ואין בודקין אלא בשורה האמצעית ובעלה האמצעי שבה שהוא המשובח שבכולן:
מבקעת בית כרם. מקום ידוע בארץ ישראל ששמו בית כרם:
ומציף עליו מים. נותן מים על העפר עד שיהו המים צפין ע''ג ומשערין אותן עכורים ואין משערין אותן צלולין:
וכמזוג. כיצד ב' חלקי מים ואחד יין מן היין השרוני מקום ידוע בארץ ישראל פ''א יין העשוי מגפנים הנטועים בבקעה ובעמק לשון חבצלת השרון. ובזמן הזה כל מראה טמא הוא חוץ מן הלבן והירוק ככרתי או כמראה שעוה והזהב כל שאינו נוטה לאדמומית:
לא כך ולא כך. לא מטמא משום כתם ולא מכשיר את הזרעי' וכן הלכה:
אם אינו מטמא משום כתם. להיותו חשוב מן הדמים המטמאין באשה מטמא משום משקה וחשוב הוא דם להכשיר את הזרעים לקבל טומאה ככל שאר הדם שהוא א' מן השבעה משקין שמכשירין את הזרעים:
וחכמים מטהרין. וג' מחלוקת נמי בירוק ת''ק סבר תולין ועקביא מטמא ושורפן וחכמים מטהרין לגמרי והלכה כחכמים והן ר' יוסי דלקמן:
עקביה בן מהללאל מטמא. דס''ל האי ירוק כקרן כרכום הוא אלא שלקה והאי ירוק דקאמר כמראה אתרוג ולא כמראה כרתי שאין זה נוטה למראית אדמומית כלל:
בית הלל מטהרין. וג' מחלוקת בדבר ת''ק דאמר ה' דמים טמאין ותו לא ס''ל דמימי תלתן ובשר צלי תולין לא אכלין ולא שורפין וב''ש מטמאין ושורפין עליהן תרומה וקדשים וב''ה מטהרין לגמרי והלכה כב''ה:
וכמימי בשר צלי. מוהל היוצא מבשר צלי:
אף כמימי תלתן. כמים ששורין בהן התלתן פינצרי''קי בלע''ז:
וכמזוג. כיין אדום המזוג במים:
וכמימי אדמה. כדמפרש במתני' דלקמן:
וכקרן כרכום. כמראה זיו הכרכום מלשון כי קרן עור פניו:
מתני' חמשה דמים טמאין באשה. כדמפרש בגמרא דארבעה דמין הן דילפינן מקראי והיא גילתה את מקור דמיה וטהרה ממקור דמיה ומיעוט דמיה שנים הרי ד' דמים אדום וקרן כרכום ומימי אדמה ומזוג והחמישי שהוא שחור בכלל אדום הוא אלא שלקה:
בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים אַף כִּימֵי תִּלְתָּן וּכְמֵימֵי בָּשָׂר צָלִי. הֲרֵי שִׁבְעָה. דּוֹמִין הֵן לְמֵימֵי אֲדָמָה. רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רַב חֲבֵרַייָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. לא טִימֵּא רִבִּי מֵאִיר אֶלָּא שֶׁנָּגַע בּוֹ עֲקַיבִהָ. וִיטַמֵּא כִּימֵי תִּלְתָּן וּכְמֵימֵי בָּשָׂר צָלִי שֶׁנָּֽגְעוּ בָהֶן בֵּית שַׁמַּי. אוֹמְרִין הֵן. דּוֹמִים לְמֵימֵי אֲדָמָה. דָּם טָהוֹר מַכְשִׁיר. דָּם טָמֵא אֵינוֹ מַכְשִׁיר.
Pnei Moshe (non traduit)
הרי שבעה. לב''ש ולא כתיב אלא תרי ודמיה וכדאמרן ומשני דאלו דומין הן למימי אדמה ובכללו הן:
לא טימא ר' מאיר אלא שנגע בו עקביא. כלומר בהאי דם ירוק שנגע בו עקביא והיינו דם ירוק עלה קאמר ר''מ לחכמים שאם אינו מטמא משום דם טמא באשה יהא כמשקה להכשיר את הזרעים:
ויטמא כמי תלתן וכמי בשר צלי שנגעו בהן בית שמאי. כלומר מאי חזית דמפרשת להא דר''מ אדם ירוק ואליבא דעקביא דילמא אהני דמטמאי ב''ש קאמר דלהוו כמשקה להכשיר הזרעים:
אומרין הן דומין למימי אדמה. לא מצית אמרת הכי דהא טעמייהו דב''ש מפני שבכלל מימי אדמה הן וא''כ הוו דם טמא מדאורייתא ודם טהור הוא מכשיר דם טמא אינו מכשיר וכלומר דלא שייך ביה הכשר בדם טמא דקי''ל דכל המטמאין אין צריכין הכשר שהרי טומאתן והכשרן כאחת הן חוץ מדם השרץ דמטמא ואינו מכשיר ואין לנו כיוצא בו כדתנן בפ''ו דמכשירין ולא שייך לומר דאם אינו דם להוי כמשקה להכשיר דמנא ליה לר''מ לאיפלוגי בכך אם לשיטת ב''ש הוא טמא וא''צ הכשר אבל לשיטת עקביא שפיר הוא דשייך דה''ק דשמעינן לעקביא דמחמיר הוא בירוק לטמאו מצד חומרא ולא דס''ל דהוי דם טמא מדאורייתא וא''כ אמאי מטהריתו לגמרי לכל הפחות ליהוי כמשקה להכשיר הזרעים:
הלכה: חֲמִשָּׁה דָמִים טְמֵאִים בָּאִשָּׁה כול'. רַב וְרִבִּי יוֹחָנָן תְּרִיהוֹן אָֽמְרִין. אַרְבָּעָה דָמִים הֵן. אָדוֹם הוּא שֶׁהוּא לוֹקֶה וְנַעֲשֶׂה שָׁחוֹר. שְׁמוּאֵל אָמַר. שָׁחוֹר בָּא מִכּוּלָּן. מְנַיִין לַחֲמִשָּׁה דָמִים טְמֵאִים מִן הַתּוֹרָה. אָמַר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. וְהִיא גִילְתָה אֶת מְקוֹר דָּמֶיהָ. וְטָהֲרָה מִמְּקוֹר דָּמֶיהָ. דָּם יִהְיֶה זוֹבָהּ בִּבְשָׂרָהּ. וְהָא וְאִשָּׁה כִּי יָזוּב זוֹב דָּמָהּ מִינְּהוֹן הוּא. אֶלָּא שֶׁבָּא עָלֶיהָ בִימֵי זִיבָתָהּ וְעָשָׂה אוֹתָהּ זִיבָה. וּמְנַיִין שֶׁיֵּשׁ דָּמִים טְמֵאִין וְיֵשׁ דָּמִים טְהוֹרִין. רִבִּי חָמָא בַּר יוֹסֵף בְּשֵׁם רִבִּי הוֹשַׁעְיָא. כְּתִיב כִּי יִפָּלֶה מִמְּךָ דָבָר לִמִּשְׁפָּט בֵּין דָּם לְדָם אֵין כְּתִיב כָּאן אֶלָּא בֵּין דָּם לְדָם. מִיכָּן שֶׁיֵּשׁ דָּמִים טְמֵאִין וְיֵשׁ דָּמִים טְהוֹרִין.
Pnei Moshe (non traduit)
שחור בא מכולן. כלומר כולן אם לקו נוטין הן למראה שחור:
דם יהיה זובה בבשרה והא ואשה כי יזוב זוב דמה מנהון הוא. כלומר הני קראי לא מרבי מידי דמנהון הן מדמיה שהוזכרו ולא בא הכתוב כאן אלא לגופן כדמסיים ואזיל:
אלא שבא עליה. שהכתוב בא כאן ללמד עליה בימי זיבתה ומה שעושה אותה זבה כמפורש בפרשה:
ומנין וכו'. דלמא כל דם דאתי מינה טמא הוא:
בין דם ודם אין כתיב כאן. דאי הוה כתיב הכי הוה משמע בין דם נדה ודם זיבה וכולן טמאין אבל השתא דכתיב בין דם לדם משמע דבמראה דמים פליגי בין דם טמא לדם טהור:
גמ' ארבעה דמים הן וכו'. כדפרישית במתני':
משנה: 8a חֲמִשָּׁה דָמִים טְמֵאִים בָּאִשָּׁה הָאָדוֹם וְהַשָּׁחוֹר וּכְקֶרֶן כַּרְכּוֹם וּכְמֵימֵי אֲדָמָה וְכַמֶּזֶג. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים אַף כִּימֵי תִּלְתָּן וּכְמֵימֵי בָּשָׂר צָלִי וּבֵית הִלֵּל מְטַהֲרִין. הַיָּרוֹק עֲקַבְיָה בֶּן מַהֲלַלְאֵל מְטַמֵּא וַחֲכָמִים מְטַהֲרִים. אָמַר רִבִּי מֵאִיר אִם אֵינוֹ מְטַמֵּא מִשּׁוּם כֶּתֶּם מְטַמֵּא מִשּׁוּם מַשְׁקֶה. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר לֹא כָךְ וְלֹא כָךְ.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' כדם המכה. כדם תחלת הכאה של סכין בשחיטה א''נ כדם תחלה של הקזה שהוא אדום הרבה:
שחור כחרת. של דיו היבש והוא כעין שיש בשולי הכלי שהוא שחור הרבה ולא כמראה הדיו שמלמעלה שהוא קלוש ואינו שחור כל כך:
דיהא מכאן. שנדהא מראיתו ואינו שחור כל כך טהור וה''ה לכל דמים טמאין דבכולהו עמוק מכאן טמא דיהא מכאן טהור חוץ מן המזוג דבין עמוק ובין דיהא טהור:
כברור שיש בו. העלין הברורין במראה אדמומית יותר מחבריהן ושלש שורות של שלש שלש עלין יש בכרכום ואין בודקין אלא בשורה האמצעית ובעלה האמצעי שבה שהוא המשובח שבכולן:
מבקעת בית כרם. מקום ידוע בארץ ישראל ששמו בית כרם:
ומציף עליו מים. נותן מים על העפר עד שיהו המים צפין ע''ג ומשערין אותן עכורים ואין משערין אותן צלולין:
וכמזוג. כיצד ב' חלקי מים ואחד יין מן היין השרוני מקום ידוע בארץ ישראל פ''א יין העשוי מגפנים הנטועים בבקעה ובעמק לשון חבצלת השרון. ובזמן הזה כל מראה טמא הוא חוץ מן הלבן והירוק ככרתי או כמראה שעוה והזהב כל שאינו נוטה לאדמומית:
לא כך ולא כך. לא מטמא משום כתם ולא מכשיר את הזרעי' וכן הלכה:
אם אינו מטמא משום כתם. להיותו חשוב מן הדמים המטמאין באשה מטמא משום משקה וחשוב הוא דם להכשיר את הזרעים לקבל טומאה ככל שאר הדם שהוא א' מן השבעה משקין שמכשירין את הזרעים:
וחכמים מטהרין. וג' מחלוקת נמי בירוק ת''ק סבר תולין ועקביא מטמא ושורפן וחכמים מטהרין לגמרי והלכה כחכמים והן ר' יוסי דלקמן:
עקביה בן מהללאל מטמא. דס''ל האי ירוק כקרן כרכום הוא אלא שלקה והאי ירוק דקאמר כמראה אתרוג ולא כמראה כרתי שאין זה נוטה למראית אדמומית כלל:
בית הלל מטהרין. וג' מחלוקת בדבר ת''ק דאמר ה' דמים טמאין ותו לא ס''ל דמימי תלתן ובשר צלי תולין לא אכלין ולא שורפין וב''ש מטמאין ושורפין עליהן תרומה וקדשים וב''ה מטהרין לגמרי והלכה כב''ה:
וכמימי בשר צלי. מוהל היוצא מבשר צלי:
אף כמימי תלתן. כמים ששורין בהן התלתן פינצרי''קי בלע''ז:
וכמזוג. כיין אדום המזוג במים:
וכמימי אדמה. כדמפרש במתני' דלקמן:
וכקרן כרכום. כמראה זיו הכרכום מלשון כי קרן עור פניו:
מתני' חמשה דמים טמאין באשה. כדמפרש בגמרא דארבעה דמין הן דילפינן מקראי והיא גילתה את מקור דמיה וטהרה ממקור דמיה ומיעוט דמיה שנים הרי ד' דמים אדום וקרן כרכום ומימי אדמה ומזוג והחמישי שהוא שחור בכלל אדום הוא אלא שלקה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source